קיימות שלוש גישות בסיסיות לניהול סיכונים:
ארגון המכניס לשימוש תהליכי ניהול סיכונים מתחיל בדרך כלל בגישה הראשונית ומתקדם על פי צרכיו ויכולתו.
גישת ניהול סיכונים גבוהה ואיכותית יותר משפרת את יכולת הארגון להתמודד עם הפתעות, מקטינה נזקים פוטנציאליים ומשפרת את הביצועים.
גישת ה"אם יקרה – נטפל"
נחשבת הרמה הבסיסית בהתייחסות לסיכונים
המנהל בארגון אינו מתרשם מידי מסיכונים פוטנציאליים והוא מתייחס אליהם כאל מטרד שיטופל בעתיד. בעצם המשמעות היא, יושבים וממתינים.
דוגמאות:
רעידת אדמה העלולה ליצור נזקים משמעותיים לתשתיות- "מה כבר אפשר לעשות, אפשר למנוע? אם תהיה נטפל".
סיכונים פיננסים שיכולים לאיים על יציבות כספית של החברה- "אני קטן על השוק העולמי וכמו שכולם חיים עם הסיכון כך גם אני".
סיכוני מערכות מידע וירוסים, רוגלות- "אנחנו בסדר, יש אנטי וירוס ויש מנהל מערכות מידע"
וכו'
גישת ה"נערך ונתמודד"
זוהי גישה בה כבר קיימת מודעות לסיכונים
יש ניסיון לזיהוי של סיכונים אפשריים ולאחר מכן טיפול מוקדם ככל האפשר.
תכנית הפעולה פשוטה, ללא שלבים מורכבים וללא אי וודאות משמעותית.
דוגמאות:
תהליכי רכש – ביצוע ניהול הסיכונים בעת היציאה לרכש, סיכונים מול ספקים, מול הזמנות וכו'
בעת כניסה לייצור- סיכונים הכרוכים בהפעלות מכונה, מוצרים מסובכים, בטיחות וכו'
לפני פעילות מסוג מסוים- קליטת מערכת מידע, הכנסת ציוד חדש, קליטת עובדים וכו'
גישת ה"נתארגן ונמנע"
היא הגישה בעלת התייחסות לסיכונים הגבוהה מבין השלוש.
בגישה זו, ניהול הסיכונים הינו חלק מובנה בתהליכי התכנון והביצוע ונמצא במקום גבוה במודעות הארגונית
הסיכונים נבחנים ומזוהים בשלבים מוגדרים מוקדמים על בסיס תכנית ושיטה סדורה כחלק מהפעילות
השיטה המיושמת, הנה מובנית. כוללת אבני דרך ובקרה ומתבססת על מדדים כמותיים ולא על תחושות בטן
היתרונות הגדולים של גישה זאת היא המוכנות הגבוהה והיכולת להפחית ולצמצם את הסיכונים ואת השלכתם.
לדוגמה, ניהול סיכונים לפי שיטה מוגדרת וקיום סקרי סיכונים תקופתיים, הסמכת הארגון לתקנים מתקדמים (גם אם לא נדרש ע"י לקוח) ועוד.
ואיזו גישה הארגון שלך?
